העתירה הוגשה ב-2012 בכדי להורות על פתיחה בחקירה פלילית בדבר חשדות כבדים לשימוש בעינויים ו/או בהתעללות כלפי העותרת בזמן שהיתה עצורה ב”מגרש הרוסים” ובשל הזמן הרב שלקח למבת”ן לבדוק את תלונתה. בעקבות העתירה שהגישה עו”ד מאיסא אבו-סאלח נוצר תקדים משפטי המאפשר עיון בחומר הבדיקה של מבקר תלונות נחקרים.עתירה 2012: להורדת העתירהעתירה שניה: להורדת העתירההחלטת ביהמ”ש:
העתירה, שהוגשה לבג”ץ ב-2008 על-ידי הוועד הציבורי נגד עינויים, האגודה לזכויות האזרח ומרכז עדאלה מופנית נגד שר המשפטים, משטרת ישראל ושירות הביטחון הכללי. העתירה דורשת לבטל חוק המאפשר לעצור חשודים בעבירות ביטחון למשך 96 שעות ללא ביקורת שיפוטית (בהשוואה ל-24 שעות, או עד 48 שעות במקרים מסוימים, ביחס ליתר העצורים בישראל), לקיים דיונים במעצרם בהיעדרם
העתירה הוגשה בהמשך למכתב שנשלח ב6.12.07 לשר הביטחון בו הוא התבקש לקבוע נהלים חדשים בעניין איזוק בבתי החולים. במכתב סופר על המקרה של מוחמד סאטי אשקר שנפצע אנושות באירועי קציעות בתאריך 22.10.07 ואחרי שהועבר לבית החולים הוא נכבל למיטתו בידיו ורגליו וכך מת מפצעיו בעודו כבול למיטתו. התשובה של שירות בתי הסוהר למכתב התלונה הנ”ל
עתירה שהגישו הוועד והתנועה לחופש המידע ב-2008 לבית המשפט המחוזי בירושלים, בשל סירובו של משרד המשפטים להעביר מידע חיוני באשר לטיפול בתלונות נחקרי השב”כ בעתירה. דרשנו לקבל מידע בדבר אופן הטיפול בתלונות של נחקרי השב”כ בגין התעללויות, עינויים והליכי חקירה פסולים אחרים. העתירה הופנתה נגד הממונה על חוק חופש המידע במשרד המשפטים, והוגשה בעקבות הימנעותו
עתירה שהגיש הוועד ב-2009 בדרישה להורות לשב”כ להימנע, ככלל, מכבילת נחקרים כאמצעי חקירה, ובפרט להימנע מהחזקת נחקרים בחדרי החקירות, כשהם אזוקים בכל תנוחה משפילה או כזו הגורמת כאב, סבל ו/או עינויים: איזוק נחקרים מאמותיהם או מזרועותיהם (“איזוק גבוה”), כבילה של נחקרים באזיקים מאחורי גבם ו/או קיבוע ידי הנחקר למשענות הידיים של הכיסא מלפנים, באופן שאינו
העתירה הוגשה ב-2008 בהמשך למכתב שנשלח ב-6.12.07 לשר לביטחון פנים, שבו התבקש השר לקבוע נהלים חדשים בעניין איזוק בבתי החולים:ב-2007 פנה הוועד לשר לביטחון פנים, מר אבי דיכטר, בדרישה לתקן את הנהלים המסדירים את השמירה על עצורים בבתי חולים הובאה בעקבות מקרה של מוחמד אל אשכר.מוחמד אל אשכר נפצע באורח קשה בליל 22.10.07, כאשר אנשי
סעיף 17 לחוק סדר הדין הפלילי (חקירות חשודים) תשס”ב 2002, פוטר את המשטרה מתיעוד חזותי וקולי לחקירת חשודים בעבירות ביטחון. תיעוד של חקירות הוא אמצעי חיוני למניעת עיוות דין והפרות חוק. אי-תיעוד החקירות משרת את המדינה ומאפשר חסינות כאשר מתבצעים בחקירות מעשים אסורים העשויים לעלות לכדי עינויים. בעתירה מבקש הוועד לבטל את הפטור הגורף שניתן
העתירה, שהוגשה ב-2012, הוגשה כחלק מן הצורך הבהול לקבוע נוהל מחייב, כתוב ופומבי, אשר יכלול, בין השאר, פרק זמן מקסימאלי במסגרתו תיתן תשובה עניינית למתלונן, אשר הגיש תלונה בגין עינויים ו/או התעללות. העתירה הוגשה בשמם של שישה עותרים אשר עברו התעללות ועינויים בחקירות שב”כ והגישו תלונה על עינויים, אולם גם לאחר שנה ושנתיים מיום הגשת
העתירה הוגשה בשמם של מפגינים שהשתתפו ב-2010 בהפגנה נגד התנחלות בשכונת ראס אל-עמוד בירושלים. בהפגנה נתקלו המפגינים באלימות קשה מצד שוטרים, כולל שימוש ב”טייזר”, הטחת פצועים במדרכה ודריכה על מפגינים.המפגינים התלוננו למח”ש. על אף שהאלימות מתועדת בסרטונים שצילמו המפגינים, ושהשוטרים האלימים ביקשו להחליף את גרסתם לאחר שצפו בתיעוד, מח”ש החליט לסגור את התלונה מחוסר עניין
בנובמבר 2007 הגיש הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל עתירה לבג”ץ בעניין תנאי כליאה של צפיפות, חוסר גישה חופשית לשירותים, חוסר אוורור, חום קשה בקיץ וקור קשה בחורף השוררים בתאי ההמתנה ליד בתי המשפט הצבאיים ב”עופר” וב”סאלם”. העתירה הוגשה בשם שורה של עצורים פלסטינים, בשמו של עו”ד פארס אבו חסן, שמייצג עצורים רבים, ובשם ארגון “רופאים