העתירה הוגשה, יחד עם ארגון רופאים לזכויות אדם, בשמו של קרבן עינויים בידי חוקרי שב”כ, נגד היועץ המשפטי לממשלה, הממונה על המבת”ן וקצין רפואה ראשי של שירות בתי הסוהר. העותר עבר לפני מעצרו ניתוחים בעינו ומצבו הבריאותי היה ירוד. חוקריו, שהיו מודעים למצבו הרפואי, עינו אותו במהלך חקירתו ועלה אף חשד למעורבות של רופאי השב”ס
עתירה זו עוסקת בהימנעות המוחלטת של היועץ המשפטי לממשלה מלהורות על פתיחה בחקירות פליליות נגד חוקרי שב”כ, החשודים בעינויים ו/או יחס אכזרי, בלתי אנושי או משפיל של נחקרים. מנגנון בדיקת התלונות אותו יזם היועמ”ש, ועליו הוא מופקד, הביא לסגירתן הגורפת של מאות תלונות, ללא חקירה פלילית, כתב אישום או העמדה לדין. התנהלותו של המשיב ואופן
העתירה הוגשה ב-2012 בכדי להורות על פתיחה בחקירה פלילית בדבר חשדות כבדים לשימוש בעינויים ו/או בהתעללות כלפי העותרת בזמן שהיתה עצורה ב”מגרש הרוסים” ובשל הזמן הרב שלקח למבת”ן לבדוק את תלונתה. בעקבות העתירה שהגישה עו”ד מאיסא אבו-סאלח נוצר תקדים משפטי המאפשר עיון בחומר הבדיקה של מבקר תלונות נחקרים.עתירה 2012: להורדת העתירהעתירה שניה: להורדת העתירההחלטת ביהמ”ש:
העתירה, שהוגשה לבג”ץ ב-2008 על-ידי הוועד הציבורי נגד עינויים, האגודה לזכויות האזרח ומרכז עדאלה מופנית נגד שר המשפטים, משטרת ישראל ושירות הביטחון הכללי. העתירה דורשת לבטל חוק המאפשר לעצור חשודים בעבירות ביטחון למשך 96 שעות ללא ביקורת שיפוטית (בהשוואה ל-24 שעות, או עד 48 שעות במקרים מסוימים, ביחס ליתר העצורים בישראל), לקיים דיונים במעצרם בהיעדרם
העתירה הוגשה בהמשך למכתב שנשלח ב6.12.07 לשר הביטחון בו הוא התבקש לקבוע נהלים חדשים בעניין איזוק בבתי החולים. במכתב סופר על המקרה של מוחמד סאטי אשקר שנפצע אנושות באירועי קציעות בתאריך 22.10.07 ואחרי שהועבר לבית החולים הוא נכבל למיטתו בידיו ורגליו וכך מת מפצעיו בעודו כבול למיטתו. התשובה של שירות בתי הסוהר למכתב התלונה הנ”ל
עתירה שהגישו הוועד והתנועה לחופש המידע ב-2008 לבית המשפט המחוזי בירושלים, בשל סירובו של משרד המשפטים להעביר מידע חיוני באשר לטיפול בתלונות נחקרי השב”כ בעתירה. דרשנו לקבל מידע בדבר אופן הטיפול בתלונות של נחקרי השב”כ בגין התעללויות, עינויים והליכי חקירה פסולים אחרים. העתירה הופנתה נגד הממונה על חוק חופש המידע במשרד המשפטים, והוגשה בעקבות הימנעותו
עתירה שהגיש הוועד ב-2009 בדרישה להורות לשב”כ להימנע, ככלל, מכבילת נחקרים כאמצעי חקירה, ובפרט להימנע מהחזקת נחקרים בחדרי החקירות, כשהם אזוקים בכל תנוחה משפילה או כזו הגורמת כאב, סבל ו/או עינויים: איזוק נחקרים מאמותיהם או מזרועותיהם (“איזוק גבוה”), כבילה של נחקרים באזיקים מאחורי גבם ו/או קיבוע ידי הנחקר למשענות הידיים של הכיסא מלפנים, באופן שאינו
העתירה הוגשה ב-2008 בהמשך למכתב שנשלח ב-6.12.07 לשר לביטחון פנים, שבו התבקש השר לקבוע נהלים חדשים בעניין איזוק בבתי החולים:ב-2007 פנה הוועד לשר לביטחון פנים, מר אבי דיכטר, בדרישה לתקן את הנהלים המסדירים את השמירה על עצורים בבתי חולים הובאה בעקבות מקרה של מוחמד אל אשכר.מוחמד אל אשכר נפצע באורח קשה בליל 22.10.07, כאשר אנשי
סעיף 17 לחוק סדר הדין הפלילי (חקירות חשודים) תשס”ב 2002, פוטר את המשטרה מתיעוד חזותי וקולי לחקירת חשודים בעבירות ביטחון. תיעוד של חקירות הוא אמצעי חיוני למניעת עיוות דין והפרות חוק. אי-תיעוד החקירות משרת את המדינה ומאפשר חסינות כאשר מתבצעים בחקירות מעשים אסורים העשויים לעלות לכדי עינויים. בעתירה מבקש הוועד לבטל את הפטור הגורף שניתן
העתירה, שהוגשה ב-2012, הוגשה כחלק מן הצורך הבהול לקבוע נוהל מחייב, כתוב ופומבי, אשר יכלול, בין השאר, פרק זמן מקסימאלי במסגרתו תיתן תשובה עניינית למתלונן, אשר הגיש תלונה בגין עינויים ו/או התעללות. העתירה הוגשה בשמם של שישה עותרים אשר עברו התעללות ועינויים בחקירות שב”כ והגישו תלונה על עינויים, אולם גם לאחר שנה ושנתיים מיום הגשת