הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל זקוק לסיוע שלכם כדי להמשיך להגן מדי יום, משפטית וציבורית, על קרבנות עינויים, התעללות
ואלימות.
ניתן לתרום לנו לחשבון הבנק
הועד הציבורי נגד עינויים (ע”ר)
מס’ חשבון: 400094/00
סניף 797 גבעת אורנים, ירושלים
בנק לאומי 10
או דרך “ישראל תורמת”
** במקרה של העברה בנקאית, אנא שלחו מייל עם הפרטים שלכם ל [email protected], לצורך הוצאת ושליחת קבלה. **
-
תמונת מצב 2024-2025
האם יש עינויים בישראל?!
✱ בהחלט.
אנו בוועד הציבורי נגד עינויים בישראל
נתקלים מדי שנה בעשרות תלונות
על עינויים קשים של נחקרי שב"כ.
הפרות זכויות אסירים, אזרחים
ותושבים מתרחשות בישראל דרך
קבע ואסורות אף הן על פי אותם
חוקים והלכות האוסרים על עינויים. -
באינסטגרם
-
בפייסבוק
אז מה היה לנו בחודש האחרון?✖️ החלטת המזכירות הכללית האו״ם לכלול את ישראל ב״רשימה השחורה״ של אלימות מינית באזורי סכסוך.
✖️ ההתעללות בעצורי המשט לעזה, שהעידו עם שובם למדינותיהם על התעללות חמורה, כולל פגיעות מיניות שחוו מצד כוחות הביטחון, וביקור מצולם של השר לביטחון פנים במתקן המעצר, כשהם כפותים על הרצפה באופן מבזה ומתעלל.
✖️ מסמך שפרסמה הדווחת המיוחדת של האו"ם בנושא עינויים, לפיו עצורים פלסטינים מצויים בסיכון מוגבר לעינויים ואלימות מינית. הדווחית קראה לישראל לחקור את העדויות, ולבחון ולעדכן את חוקי המעצר, המדיניות והנהלים שלה. נכון למועד הפרסום (מאי 2026), הרשויות עדיין לא הגיבו.
✖️ כתבת תחקיר של עיתונאי ותיק ומוערך באחד העיתונים החשובים והמהימנים בעולם, על התעללות מינית שיטתית של חיילים וסוהרים כלפי עצורים פלסטינים במתקני המעצר בישראל.
וכל זה קורה כאשר כ-9,300 פלסטינים עדיין כלואים בתנאים של צפיפות, רעב, מחלות ובידוד מהעולם החיצוני, וסובלים מעינויים, תקיפות והשפלות יום-יומיות - פעמים רבות, גם מיניות.
ההכחשה ועצימת העיניים הן רעות חולות, המבטאות כשל מוסרי עמוק של חברה שהפכה קהת חושים לסבל שנעשה בשמה. אסור שהמציאות הזו תימשך. ישראל מוכרחה להחזיר מיד את ביקורי משפחות העצורים, ואת ביקורי הצלב האדום לכלל העצורים והמוחזקים כאן, ביטול מצב החירום הכליאתי ובהפסקת השימוש בעצורים ככלי לתעמולה או לנקמה.
קראו את הראיון בנושא שקיימה מנכ״לית הוועד, שרי בשי, בזמן ישראל 👈🏻
"הצבא הפך במלחמה הזאת לגוף כליאה מרכזי, למרות שזה בכלל לא הייעוד שלו. אחרי הפלישה לעזה הוקמו במחנות צבאיים מבנים ששימשו בפועל כמתקני כליאה. למשל, שמו כלובים גדולים והתחילו לדחוף לשם מאות עצורים, הרבה מהם שוחררו אחר כך בלי אישומים בכלל. ושם התרחשו חלק מהמקרים הכי קשים שאנחנו מכירים"."שדה תימן מייצג נאמנה את רוח התקופה. זה מתקן עם פחות פיקוח, פחות נהלים, פחות צוותים מאומנים, ובמקביל אווירה ציבורית של נקמה. אלה תנאים שבהם זוועות קורות. גם בצבא וגם בשב״ס התקיפות הפיזיות הן שגרה יומיומית. אנשים אזוקים 23 שעות ביממה. ההשפלות הן עניין יומיומי ושרירותי. אחד מאנשי ונשות הסגל הרפואי בשדה תימן סיפרו לנו על פרקטיקות של אי טיפול במרפאות. ממה שדווח לנו, חלק מסגלי הרפואה שנמצאים שם משתפים פעולה בנושא הזה. לפעמים משתתפים בעצמם בפרקטיקות של עינויים ולפעמים לא מתעדים. כמובן לא כולם. אבל חלקם. התיעוד הרפואי, אם הוא קיים, הוא לא חתום וגם לא קיימת הנחיה מחייבת לכך שיחתמו".
מנהל המחלקה הציבורית בוועד נגד עינויים, נעם הופשטטר-גלמן, בשיחה עם שני פייס מרוזה מדיה, על איך הפכו עינויים מפרקטיקה חשאית למדיניות מוצהרת בישראל? קראו את הראיון המלא >>
