עתירה שהגישו הוועד והתנועה לחופש המידע ב-2008 לבית המשפט המחוזי בירושלים, בשל סירובו של משרד המשפטים להעביר מידע חיוני באשר לטיפול בתלונות נחקרי השב”כ בעתירה. דרשנו לקבל מידע בדבר אופן הטיפול בתלונות של נחקרי השב”כ בגין התעללויות, עינויים והליכי חקירה פסולים אחרים. העתירה הופנתה נגד הממונה על חוק חופש המידע במשרד המשפטים, והוגשה בעקבות הימנעותו המתמשכת של משרד המשפטים מלמסור את המידע המבוקש.
בית המשפט התבקש בעתירה להורות על מסירת המידע בנושאים הבאים: מספר המקרים שלא היוו בסיס לחקירה פלילית במח”ש ואשר לגביהם הוחלט לסגור את התיק בנימוק של “הגנת הצורך”; אופן הטיפול של הממונה על בירור תלונות נחקרים (המבת”ן) בתלונות של נחקרי השב”כ ואופן סגירתן; תלונות שהוגשו ליועץ המשפטי לממשלה ושלא הועברו (או טרם הועברו) לטיפול המבת”ן; אופן טיפול המבת”ן בתלונות נחקרי שב”כ, פגישותיו עם המתלוננים; אופן דיווח ממצאיו לממונה עליו בפרקליטות המדינה ו/או לכל גורם אחר; הנוהל המסדיר את סמכויות המבת”ן ופרסומו.
העתירה מוגשת לאחר שבמשך זמן רב לא נענו בקשות של הוועד לקבלת מידע בנושאים אלה, והתשובות שהתקבלו לבסוף היו כלליות, חלקיות, ולא מסרו את המידע המרכזי שהתבקש. מן המידע שכן נמסר עולה, כי מתוך 178 תלונות נגד אנשי שב”כ במשך שלוש שנים, לא הועברה אף תלונה לחקירה פלילית, ורק בשני מקרים נפתח הליך משמעתי, שתוצאותיו לא פורטו.
הסירוב למסור חלק מרכזי מהמידע, מבלי שניתנה הנמקה המתקבלת על הדעת, סותר את עקרון הגילוי, שהִנו עקרון יסוד בחברה דמוקרטית. הדבר מנוגד גם לחוק חופש המידע ולפסיקות בג”ץ. בהימנעותו ממסירת המידע המבוקש מבטא משרד המשפטים זלזול בשלטון החוק ומסתיר את אופן הטיפול בתלונות קשות על פגיעות בזכויות אדם, מידע שאינו בעל אופי מודיעיני או ביטחוני ושאין כל סיבה להסתירו מפני הציבור. הימנעות זו מונעת בדיקה אם מערכת הטיפול בתלונות נחקרי שב”כ מתפקדת כראוי.
את העתירה הגישה עו”ד תחריר עתאמלה-מהנא מהוועד הציבורי נגד עינויים בישראל.
להורדת העתירה