העתירה הוגשה, יחד עם ארגון רופאים לזכויות אדם, בשמו של קרבן עינויים בידי חוקרי שב”כ, נגד היועץ המשפטי לממשלה, הממונה על המבת”ן וקצין רפואה ראשי של שירות בתי הסוהר. העותר עבר לפני מעצרו ניתוחים בעינו ומצבו הבריאותי היה ירוד. חוקריו, שהיו מודעים למצבו הרפואי, עינו אותו במהלך חקירתו ועלה אף חשד למעורבות של רופאי השב”ס בעינויים במהלך חקירתו. האלימות שהתבטאה על-ידי החוקרים כללה: איזוק הדוק, מניעת שינה, החזקה בתנוחת “צפרדע”, טלטולים, איומים הקשורים בבני משפחה, השמעת רעש חזק, מניעת טיפול רפואי מתאים, תזונה לקויה וכליאה בתנאים מחפירים. אמצעים אלה, ביחד ו/או לחוד מהווים עינויים. כמו כן שיטות החקירה שהופעלו כנגד העותר נפסלו באופן מפורש על-ידי בית המשפט העליון בבג”ץ העינויים.
העתירה הוגשה כיוון שגם לאחר שנה ושבעה חודשים לא התקבל כל מענה ענייני בתלונה וכמו-כן, לא נענו הבקשות לספק לו טיפול רפואי הולם. בעתירה דרשנו לפתוח מיידית בחקירה פלילית כנגד חוקרי השב”כ, דרשנו לקבוע נוהל פומבי שיסדיר סד זמנים קצר, ברור וסביר מרגע הגשת התלונה ועד למתן תשובה עניינית של המבת”ן. לבסוף, דרשנו לקבל מענה בתלונות נגד התנהלות הרופאים ולהביא את הלקוח מיידית לבדיקת רופא עיניים ולספק תכנית טיפול מתאימה לצרכיו.
בדיון האחרון שהתקיים בעתירה ביום 13.7.2015, הודיעה המדינה כי יחידת המבת”ן השלימה את הבדיקה בעניין העותר וכעת היא מועברת לממונה על המבת”ן. לאור זאת קבע ביהמ”ש כי על המדינה לעדכן תוך 90 יום בהחלטה שהתקבלה בעניינו של העותר. דיון נוסף בעתירה נקבע ליום 30.11.2015.
בדיונים שהתקיימו בעתירה התמקדו השופטים בהעדר מענה לתלונת העותר וניתן צו על תנאי בגין סעד זה. בספטמבר 2016 התקבלה החלטה מנומקת של היועמ”ש שלא לפתוח בחקירה פלילית כנגד חוקרי השב”כ שחקרו את העותר, מכיוון שלטענת היועמ”ש על אף שננקטו כלפי העותר “אמצעי חקירה מיוחדים” עומדת לחוקרים “הגנת הצורך”.
בפסק דין קצרצר שניתן ב-22.11.2016, קובע השופט הנדל שהעתירה מיצתה את עצמה, וגם הכשלים הפרוצדוראליים בטיפול בתלונת העותר (ובראש ובראשונה משך זמן בדיקת התלונה) לא עולים מפסק הדין.
