בספטמבר 2007 נעצר מר אסעד אבו גוש והועבר לחקירת שב”כ. בחקירה ננקטו כנגדו אמצעי חקירה פסולים העולים לכדי עינויים, ובהם אלימות פיזית ונפשית קשה שכללה מכות, הטחות בקיר, הושבתו על קצות הבהונות, כיפוף בתנוחת “בננה”, כיפוף מכאיב של אצבעותיו, מניעת שינה, לחץ נפשי קשה לרבות איומים ומצגי שווא ביחס לפיצוץ ביתו ולמה שייעשה לבני משפחתו באם לא ישתף פעולה. ביולי 2012 עתרנו לבג”ץ בדרישה להורות ליועץ המשפטי לממשלה לפתוח בחקירה פלילית כנגד החוקרים והעמדתם לדין.
המדינה בתגובה לעתירה הודתה כי החוקרים השתמשו ב”אמצעי לחץ מסוימים” אולם אין בכך, לדעת היועץ המשפטי לממשלה, כדי לבסס נקיטת הליכים פלילים. בדיון שנערך בעתירה ביולי 2015 דרש בג”ץ מהיועץ המשפטי לממשלה לנמק מדוע הוחלט לסגור את תיקו של העותר. זו הפעם הראשונה שבג”ץ מבקש לראות החלטה מנומקת של היועמ”ש להחלטה על גניזת תלונה בגין עינויים. לאור זאת העביר היועמ”ש לבימ”ש נימוקים חסויים וכן סיכום תמציתי גלוי של החלטתו לפיה הפעלת אמצעי חקירה חריגים במקרה דנן חוסה תחת הגנת הצורך (סעיף 34 לחוק העונשין, 1977). בתגובתנו מיום 11.10.2015 טענו כי אמצעי החקירה שהופעלו כנגד העותר מהווים עינויים ולפיכך “הגנת הצורך” לא חלה . כן הדגשנו כי “הגנת הצורך” לא יכולה לשמש הרשאה מראש לשימוש באמצעי חקירה חריגים. בנוסף ציינו כי גם אם טענת “הגנת הצורך” יכולה לעמוד לחוקרים הרי שהיא עומדת להם רק בדיעבד לאחר חקירה פלילית.
בפברואר 2014 ביקשנו לצרף לעתירה שלוש חוות דעת מומחים שייסעו לבירורה:
- חוות דעת של מומחים עולמיים למשפט בינלאומי אשר קבעו כי חקירת העותר עולה לכדי עינויים לפי הגדרת “עינויים” באמנה נגד עינויים.
- חוות דעת רפואית-נפשית של שתי רופאות ופסיכולוגית אשר מצאו כי הממצאים הפיזיולוגים והפסיכולוגים תומכים בטענת העותר כי עבר עינויים. חוות הדעת זו נערכה בהתאם לפרוטוקול איסטנבול, מדריך בינלאומי לזיהוי ותיעוד עינויים.
- חוות דעת של מומחים ישראלים (פרופ’ מרדכי קרמניצר ופרופ’ יובל שני) בשאלה האם “הגנת הצורך” יכולה להעניק פטור מחקירה פלילית בתלונות המעלות חשד לעינויים או להתעללות.
המדינה התנגדה לצירוף חוות הדעת. ביום 30.11.2015 החליט בית המשפט להתיר את הגשת חוות הדעת של המומחים הבינלאומיים ואת חוות הדעת הרפואית-נפשית אך דחה את הגשת חוות הדעת של המומחים הישראלים.
ב-4 לספטמבר נערך הדיון האחרון בבית המשפט העליון, בהרכב נאור, מלצר ושוהם. השופטים דנו ארוכות בשאלה מי קובע מהם עינויים ומי צריך לחקור את הגורם שעינה. הנשיאה נאור אמרה בדיון “אין מחלוקת שעינויים אסורים”. “צורך לא מצדיק עינויים”. יחד עם זאת דנו השופטים בשאלה האם ראוי להפוך את החלטת היועץ המשפטי לממשלה ולהעמיד לדין את החוקרים המענים. אנו ממתינים כעת להכרעת הדין.
ב-12.12 ניתן פסק הדין בעתירה, המסרב להכיר באמצעי הלחץ שהופעלו על אבו-גוש כעינויים. בג”צ קיבל את דעת היועץ המשפטי לממשלה שלא לפתוח בחקירה פלילית נגד חוקריו של אבו
גוש, בטענה כי החלטת היועמ”ש “אינה לוקה בחוסר סבירות קיצוני”. מאז שנת 2001 ועד היום
הוגשו למעלה מ- 1,100 תלונות של קרבנות עינויים ליועץ המשפטי לממשלה, אך מעולם לא נמצא
לנכון לפתוח בחקירה פלילית כנגד החוקרים.
מסמכים:
העתירה
תגובה מקדמית מצד המדינה, 25.12.2012
החלטת כב’ השופט רובינשטיין בבקשה לשינוי הרכב מיום 11.2.2014
בקשה לצירוף חוות דעת מיום 16.2.2014
– חוות דעת רפואית-נפשית ערוכה לפי פרוטוקול איסטנבול (חסויה)
– חוות דעת של מומחים בינלאומיים
– חוות דעת של מומחים ישראלים באשר להגנת הצורך
פרוטוקול דיון מיום 3.3.2014
החלטת בג”ץ מיום 4.3.2014
תגובת המדינה לבקשה לצירוף חוות הדעת, 26.2.2014
הודעה מטעם המדינה לאפשרות של בדיקה מקדמית נוספת, 18.3.2014
החלטת בג”ץ מיום 25.5.2014 בדבר בדיקה מקדמית נוספת ע”י יחידת המבת”ן החדשה
הודעה מטעם המדינה לאחר ביצוע בדיקה מקדמית נוספת, 3.2.2015
פרוטוקול דיון והחלטת בימ”ש מיום 13.7.2015
החלטת בית המשפט מיום 27.8.2015 בדבר העברת סיכום נימוקי היועמ”ש לעותרים
הודעה מטעם המדינה מיום 16.9.2015 ובה סיכום נימוקי היועמ”ש לגניזת התלונה
תגובת המדינה להגשת חוות הדעת, 10.10.2015
תגובה מטעם העותרים לנימוקי היועמ”ש, 11.10.2015
תגובה מטעם העותרים להתנגדות המדינה להגשת חוות הדעת, 24.11.2015
החלטת בג”ץ מיום 30.11.2015 בנוגע לצירוף שלוש חוות הדעת. השלמת טיעון מטעם העותרים מיום 13.12.2015 בדבר מעמדה המשפטי של “הגנת הצורך” לפי בג”צ העינויים והמשפט הבינלאומי
תגובת המשיבים לחוות הדעת מיום 26.5.2016
תשובת העותרים 4.8.16
מאמר של יובל ליבנת המצורף המצורף לתשובת העותרים מה-4.8.16
פרוטוקול הדיון בבית המשפט העליון מיום 04.09.2017
