(ספטמבר 2022)
בשבוע שעבר דחה בית המשפט את ערעורו של עמירם בן-אוליאל, שהורשע בהצתת בית משפחת דוואבשה בכפר דומא בשנת 2015, בה נהרגו שלושה מבני המשפחה. הרשעתו הסתמכה על הודאה שמסר, 36 שעות לאחר שהופעלו כלפיו עינויים בידי חוקרי שב”כ.
אין זו הפעם הראשונה שבה חשודים מוסרים הודאות לאחר חקירות בעינויים – ואין פלא שכך קורה. רק לפני שנה עלה לכותרות סיפור העמדתם לדין של שלושה תושבי יפו, שהודו לאחר חקירת שב”כ כי היו מעורבים בלינץ’ בחייל במהלך מבצע “שומר החומות”, ולאחר מכן חזרו בהם. האישום נגדם בוטל לאחר שתיעוד ממצלמות האבטחה הראה כי הם כלל לא נכחו בזירה. ואלה ממש לא המקרים היחידים.
חקירה בעינויים היא דבר קשה מנשוא. היא נועדה לשבור את הגוף ואת הנפש. היא מרוקנת ממשמעות זכויות אדם בסיסיות כמו הזכות לכבוד, לחיים ולשלמות הגוף, משפילה ורומסת את צלם האנוש של המענה והמעונה כאחד.