עינויים בבורמה (מיאנמר)

למעלה מ-4,400 איש נעצרו על ידי הצבא בבורמה מאז ההפיכה הצבאית ב-1 בפברואר 2021. חלקם נחטפו מהרחובות, אחרים נעצרו בפשיטות ליליות ובניהם מפגינים, עיתונאים, אישי ציבור ואף ילדים.

אלה שהשתחררו מדווחים על אלימות ועינויים מידי הצבא הבורמזי, כולל כמה שיטות מצמררות במיוחד, כמו גזירת אוזניים במספריים.

פרטים נוספים בכתבה שהתפרסמה ב-28.4.2021 ב-CNN

פרוטוקול לתיעוד מניעת שינה

למניעת שינה בזמן חקירה, מעצר וכליאה פנים רבות. שכיחותה בחקירות ובמתקני כליאה, השפעתה הפיזית והנפשית הקשה על נחקרים וכלואים, והעובדה שלרוב אינה משאירה סימנים לאחר כ- 24 שעות הופכים את תיעודה לחשוב במיוחד. מטרת פרוטוקול מניעת השינה היא לסייע לעורכי דין לתעד באופן שלם ומדויק יותר אירועים של מניעת שינה של נחקרים וכלואים המוחזקים על-ידי רשויות הבטחון, במיוחד במהלך חקירות. גרסתו של פרוטוקול מניעת השינה בעברית קוצרה והותאמה למציאות המקומית על-ידי הוועד נגד עינויים. גרסה זו מיועדת לעורכי דין ואינה כוללת את חלקו האחרון של הפרוטוקול המיועד לאנשי רפואה ובריאות נפש, אותו ניתן למצוא בגרסה באנגלית.

להורדה ושימוש בפרוטוקול

דחיית עתירת אום אל חיראן: כתם על מערכת המשפט

אנחנו מאוכזבים והמומים מהחלטת בג”ץ מה-21.10.2021 לדחות את העתירה שהגשנו בשם המשפחה יחד עם מרכז עדאלה, המבקשת לטהר את שמו ולחקור מחדש את השוטרים שהרגו את יעקוב אבו-אלקיעאן. בית המשפט העליון החליט ליישר קו עם מערכת החוק שכשלה בהוצאת האמת לאור. בפני בית המשפט הוצגו ראיות חד משמעיות הן לאחריות השוטרים שהביאו למותו של יעקוב ז”ל ואחר כך שיקרו בחקירתם, והן לחפותו של יעקוב. כפי שכתב כבוד השופט גרוסקופף, ‘אם לא ניתן להכריע במידה גבוהה של ודאות שפעל בכוונת מכוון, הרי שמשמעות הדברים היא כי מבחינה משפטית יעקוב אבו-עלקיאן ז”ל היה ונותר חף מפשע’. התוצאה לפיה אזרח חף מפשע שילם בחייו ואיש לא עומד לדין היא בלתי נסבלת, והימנעות המדינה מטיהור שמו של יעקוב מוסיפה חטא על פשע. נמשיך לתבוע שהצדק ייעשה עם יעקוב ז”ל.

להורדת העתירה

יעקוב אבו-אלקיעאן ז”ל. צילום באדיבות המשפחה

לוועד הציבורי נגד עינויים בישראל דרוש/ה דובר/ת (50% משרה)

הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל הוא ארגון זכויות אדם, אשר מאז 1990 נאבק למען מיגור העינויים בישראל. אנחנו מגינים על מי שנפגעו בחקירות, בהפגנות, בעת מעצר, בבתי הסוהר ועוד; ומייצגים ישראלים, פלסטינים, פליטים ומהגרים שספגו עינויים, יחס בלתי אנושי ואכזרי או משפיל מידי הרשויות הישראליות – שב”כ, משטרת ישראל, צה”ל ועוד. הוועד פועל בזירה המשפטית והציבורית, ועובד מול קהלים מגוונים בארץ ובחו”ל.

מידע נוסף על פעילות הוועד ניתן למצוא באתר הארגון ובדף הפייסבוקשלנו.

מקום העבודה: משרדי העמותה בתל אביב היקף משרה: 50% תחילת עבודה: מיידית

תיאור התפקיד:

שותפות בעיצוב המסרים והתכנים של הוועד, קידום עבודת הוועד בתקשורת הישראלית והבינלאומית, ניהול הנראות הציבורית של הוועד בניו מדיה וברשתות החברתיות, תכנון והפקה של קמפיינים ואירועים.

דרישות התפקיד:

  • הזדהות עם ערכי הארגון ורצון לקדם את המאבק נגד עינויים בישראל;
  • יכולת ביטוי מעולה בעברית ואנגלית; יצירתיות, דיוק ורהיטות בעל פה ובכתב; ידיעת ערבית – יתרון;
  • ניסיון של שנה לפחות בעבודת תקשורת ו/או דוברות, כולל ניו מדיה. ניסיון בעבודה עם ארגוני זכויות אדם – יתרון;
  • יכולת עבודה עצמאית ויצירתית בלחץ זמן, ונכונות לעבודה בשעות לא שגרתיות; יחסי אנוש מעולים ונכונות לעבודה בצוות מגוון.

המעוניין/ת בתפקיד מתבקש/ת לשלוח קורות חיים, מכתב נלווה קצר המסביר את העניין וההתאמה לתפקיד, ודוגמאות כתיבה במידת האפשר, עד יום 17.10.2021 לדוא”ל: [email protected]

ב-9.9.2021: מגיעים לבג”ץ בדרישה לטיהור שמו של יעקוב אבו-אלקיעאן ז”ל

נתניהו התנצל, ראש מח”ש לשעבר הודה שתיק חקירת מותו נסגר ללא הצדקה – ועכשיו הגיע הרגע בו גם בית המשפט העליון ידרש לעשות צדק.

ב-9.9 תגיע משפחת אבו-אלקיעאן לבית המשפט העליון ותבקש מהשופטים להורות לפרקליט המדינה לטהר את שמו של יעקוב אבו אלקיעאן ז”ל, שנורה, הופקר למוות והואשם על לא עוול בכפו בכך שניסה לבצע פיגוע (בג”ץ 1504/20 סארה אבו אלקיעאן נ. פרקליט המדינה. 11:30, בית המשפט העליון, אולם ב’ בפני ההרכב: עמית, גרוסקוף ושטיין).
 

כזכור, בעת פינוי הכפר אום אל חיראן לפני ארבע שנים וחצי, יעקוב יצא במכוניתו מביתו במהירות של 10 קמ”ש, כששוטר ירה בו, פצעו אותו, גרמו לו לאבד שליטה על רכבו ולדרוס את השוטר ארז עמדי לוי ז”ל. לא זאת בלבד, אלא שכוחות השיטור והרפואה הותירו את יעקוב לדמם למוות, לבדו, במשך דקות ארוכות – זאת  במקום להגיש לו טיפול רפואי שהיה מציל את חייו.

מחש פתחה בבדיקה, אך לא כל הראיות נבחנו לעומק, השוטר היורה לא נחקר באזהרה והתיק נסגר. בנוסף, פרקליט המדינה דאז שי ניצן, סרב להכריע בסוגיה האם יעקוב זל היה מחבל או לא.

העתירה שהגישה משפחת אבו-אלקיעאן באמצעות הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל וארגון עדאלה, דורשת, לראשונה לטהר את שמו ולקבוע חד משמעית שיעקוב לא היה מחבל.העתירה גם דורשת לפתוח בהליכים פליליים נגד האחראים למותם הטראגי של יעקוב אבו-אלקיעאן והשוטר ארז (עמדי) לוי, זאת כיוון שההחלטה על סגירת התיק התקבלה על יסוד תשתית עובדתית חסרה: הרשות לא חקרה באזהרה את השוטרים המעורבים, גם לאחר שנודע לה כי הם משקרים בעדותם, לא בחנה סרטון מרכזי מהאירוע שמוכיח שמעורב מרכזי בפרשה שיקר בעדותו ולא בדקה את כלל התרמילים בזירה.

משעה 10:30 תתקיים מחוץ לבית המשפט העליון הפגנה שמארגנת משפחת אבו-אלקיעאן וארגון עומדים ביחד. הציבור מוזמן להשתתף.

יעקוב אבו-אלקיעאן ז”ל. צילום באדיבות המשפחה

 גבר אבואלקיעאן, אחיו של יעקוב זל מסר: “אנחנו מצפים שבית המשפט יעשה סוף סוף צדק עם יעקוב. הגיע הזמן שרשויות המדינה ידגישו שמדובר במחנך ואזרח שומר חוק וחף מפשע. כל המדינה שמעה וראתה בשנים האחרונות כתבות ותחקירים שביססו את עמדת מח”ש והשב”כ שיעקוב לא היה מחבל, ואנו מצפים שבית המשפט העליון הנכבד ימשיך את התהליך ולא יסכים עם המהלך המוטעה של שי ניצן שלא לטהר את שמו של יעקוב. הגיע הזמן לקיים הליך הוגן ולהעמיד לדין את כל שרשרת הפיקוד שגרמה למותם של אזרח ושוטר”.

מהוועד הציבורי נגד עינויים בישראל נמסר: “מדובר במקרה בעל משמעות חברתית וציבורית גבוהה, שיש בו כדי להקרין על יחסי החברה הבדואית עם מדינת ישראל באופן כללי – כדי לשפר את היחסים העכורים האלה חייבים קודם כל לחזור לפרשת אום אלחיראן, למצות את הדין עם השוטרים המעורבים ולעשות צדק עם משפחת הנפגע”.

מעדאלה המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל נמסר: ״כעת כבר ברור לכל כי הניסיון לטפול על יעקוב אבו-אלקיעאן ניסיון דריסה נעשה במטרה לטייח את ההרג הנפשע שלו בידי שוטרים. אך מעבר לכך, הראיות שהיו מונחות לפני פרקליט המדינה שי ניצן מעידות בבירור, כי חובה היה לפתוח גם בהליכים פליליים נגד המעורבים בהריגתו, החל מן השוטרים שירו ועד לאנשי הרפואה המשטרתיים שהפקירו אותו לדמם אל מותו. על בג״ץ להורות על ביטול החלטת שי ניצן, ולצד זאת גם יש לחקור את כל הדרגים ברשויות האכיפה על התנהלותם בפרשה. אנו נמשיך להילחם נגד מתן חסינות למעשי הרג של אזרחים ערבים פלסטינים בידי שוטרים, וניאבק להשגת אחריותיות על מעשים אלה”.

עינויים בישראל 2021: תמונת מצב

ארבע שנים וחצי. מספיק זמן כדי לסיים תואר, לטייל שנה מסביב לעולם, להתאושש ולמצוא עבודה; מספיק זמן כדי לתכנן, לבנות ולשגר חללית לירח; מספיק כדי להיוולד, ללמוד ללכת ולדבר, לרכוש מיומנויות חברתיות ולסיים שנה וחצי במערכת החינוך.

הבנתם את העיקרון.

ארבע  שנים וחצי הוא גם הזמן הממוצע שלוקח לאגף לבירור תלונות נחקרי שב”כ במשרד המשפטים (המבת”ן) לערוך בדיקה מקדמית לתלונה על עינויים, בטרם יחליט אם להמליץ על ביצוע חקירה פלילית. כך עולה מנתונים שאספנו עבור דף מידע על מצב העינויים בישראל, שפרסמנו החודש. 
אחרי שנטלו לעצמם כל כך הרבה זמן, אפשר היה לצפות מאנשי המבת”ן להפוך כל אבן, לבחון כל טענה על פציעה או התעללות לא חוקית בשבע עיניים, ולתשאל כל חוקר שב”כ באופן מדוקדק ומתוחכם.

בפועל, אין דבר רחוק יותר מהאמת. מדי שנה אנחנו מגישים למבת”ן תלונות מפורטות הכוללות את עדות הנחקר, טיעונים משפטיים מפורטים וחוות דעת של רופאים ומומחי בריאות נפש המראות את הפגיעות והשלכות הפיזיות והנפשיות של העינויים. התשובות שאנחנו מקבלים כלליות ברובן ולא מאוד מנומקות. שוב ושוב נציגי המבת”ן אומרים שבדקו ולא מצאו תימוכין לתלונת הנחקר, שוב ושוב הם מפחיתים מערכן של חוות דעת המומחים המוגשות להם, שוב ושוב גונזים את התלונה כאילו דבר לא ארע.

יחד עם זאת, לאחרונה, בזכות לחץ שהפעלנו, התקבלו החלטות בכמות גדולה יחסית של תיקים שהעלו אבק במשך שנים ארוכות. לא מדובר בבשורה מרעישה עבור הנחקרים – התיקים נגנזו ושום הליך פלילי לא צמח מהם – ובכל זאת – תזוזה מסויימת.

בתשובות הגניזה האלה יש  נקודה מעניינת שחזרה על עצמה. על אף ההחלטה שלא לפתוח בהליכים, בין השיטין מודה המבת”ן שלא ניתן לשלול לחלוטין את האפשרות שאכן נעשו מעשים איומים. בכמה מקרים, כמו איום על אדם שיסיים את החקירה כשהוא משותק בגופו, מניעת טיפול רפואי, וצעקות באוזנו של אדם שהובילו לנזק גופני בלתי הפיך – אף  הודיע המבת”ן שיפנה  לשב”כ בבקשה ל”חידוד נהלים”.

מטבע הדברים – כיוון שמדובר בעבודת השב”כ  – איננו יודעים מהם הנהלים ובאיזה אופן הם יחודדו, אבל אנחנו ממשיכים לעקוב וללחוץ כדי לקבל תשובות ברורות וכדי שהנהלים אכן ישונו באופן שיפחית במידה את הפגיעה בגופם ובנפשם של הנחקרים בעתיד.

זה כמובן רחוק מלהספיק. משרד המשפטים, והמבת”ן בתוכו, לא יכולים בשום אופן להסתפק בהבטחות קלושות ל”חידוד נהלים”. הם חייבים להתחיל לחקור כראוי, להעמיד לדין ולעשות ככל שביכולתם כדי להבטיח שהאיסור המוחלט על עינויים אכן ייושם.

מכתב: חיילים וחיילות מצלמים להנאתם עצורים מכוסי עינויים בטלפונים הניידים

ב-21.4.2021 כתבנו לפרקליט הצבאי הראשי, יחד עם “המוקד להגנת הפרט”, כדי להתריע בפניו על תופעה חמורה ומבישה של צילום עצורים פלסטינים ע”י חיילים ו/או שוטרי מג”ב בעת מעצר.

כפי שעולה מדבריהם של מספר עצורים פלסטינים, שהגיעו לאחרונה לוועד הציבורי נגד עינויים בישראל ולמוקד להגנת הפרט חיילי/חיילות צה”ל ו/או שוטרי מג”ב צילמו את העצורים/ות  בטלפונים הניידים בעוד העצורים נמצאו בחלק מהמקרים מכוסי עיניים, אזוקים ותחת משמורת כוחות הביטחון. מובן שהצילומים בוצעו ללא רשותם של העצורים ולא למטרות המעצר.

להורדת המכתב

גם אלימות משטרתית יכולה להוות עינויים

העמדה לדין פלילי של שוטר שתקף אדם חרדי

בג”ץ 4237/19 רוטמן נ’ המחלקה לחקירות שוטרים

ב- 18.5.17 נעצר דוד רוטמן במהלך פעולה יזומה של המשטרה בתוך שכונת מאה שערים, במהלכו הותקף על ידי שוטר אשר משך בזקנו כשהוא אזוק ומנוטרל. השוטר התוקף מילא לאחר מכן דוח מעצר שקרי שבו האשים את רוטמן ב”תקיפת שוטר”.

במח”ש החליטו לסגור את התיק כנגד השוטר והוחלט שלא לנקוט נגדו בהליכים פליליים.

ב-21.6.18 עו”ד נועה לוי מהוועד נגד עינויים הגישה ערר על ההחלטה. הערר נדחה בטענה כי סגירת התיק בנסיבותיו מוצדקת וכי אין מקום להתערב בהחלטה.

ב-23.6.19 עתר הוועד נגד עינויים יחד עם דוד רוטמן והאגודה לזכויות האזרח בישראל לבג”ץ בדרישה שביהמ”ש יתערב בהחלטת מח”ש להימנע מהעמדה לדין פלילי של השוטר. בעתירה נטען כי אי העמדתו לדין פלילי של השוטר בנסיבות אלה, הן ביחס לתקיפתו המשפילה של אדם אזוק ומוחזק והן ביחס להגשת דו”ח המעצר השקרי מהווה פגיעה קשה באינטרס הציבורי, כי היא בלתי סבירה באופן קיצוני ומהותי וכי היא נגועה בטעות היורדת לשורשו של העניין. בנוסף, לגבי תלונת השווא נטען כי היא עבירה חמורה אשר מאיימת על ביטחונם של אנשים ומעלה חשש שמערכת המשפט תפעל על בסיסה ותרשיע חפים מפשע.

ב- 17.02.20 התקיים דיון בעתירה בבג”ץ. ביהמ”ש לא קיבל את הדרישה להעמיד לדין פלילי את השוטר, ולכן הוחלט למשוך את העתירה.

עוד: נועה לוי ואפרת ברגמןספיר

להורדת העתירה

לכתבה בנושא ממקור ראשון

יוני 2021: ח”כים מביאים לכנסת את קולם של המעונים

ביוני 2021, לרגל היום הבינלאומי להזדהות עם קורבנות עינויים, ביקשנו מששה חברי כנסת אמיצים להביא את קולם של המעונים למליאה ולקרוא לישראל לחוקק באופן מיידי חוק נגד עינויים:

חנה פרידמן ז”ל – מייסדת הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל

ב-12.6.2021 הלכה לעולמה חנה פרידמן, המייסדת והמנכ”לית הראשונה שלנו. חנה, שהיתה המנכ”לית הראשונה שלנו במשך 15 שנה וחברה בוועד המנהל שלנו עד יומה האחרון, הקדישה את חייה למען עולם צודק יותר עבור כולנו: כאחות בחדר ניתוח, כאשת האגודה לזכויות האזרח וכמייסדת הוועד נגד עינויים – שקם בעקבות הרצון שלה לעשות מעשה נגד העינויים השיטתיים שהפעילה ישראל על פלסטינים.

כניצולת שואה היה לה חשוב לעולם לא לשתוק ולעמוד מנגד כשמתרחשות עוולות – לא משנה מה המחיר. הקוד האתי הזה מלווה את עבודת הוועד נגד עינויים עד היום. כלוחמת זכויות אדם הובילה חנה לכמה נצחונות גדולים (בג”ץ העינויים הגדול והמוכר שבהם) ופגשה הרבה מהמורות עיקשות, אבל היא לא אמרה נואש ותמיד עשתה ועודדה אחרים לעשות למען נצחון האנושיות והצדק. היא תחסר לכולנו. אנחנו משתתפים בצערם של בתה עדי, נכדתה אלונה ובן זוגה יהודה.

חנה פרידמן (מימין) ולאה צמל לאחר קבלת פסק דין בג”ץ העינויים

היא תחסר לנו מאוד.

הנה מה שכתב עליה עופר אדרת במוסף “הארץ” לאחר מותה.

והנה חלק ממה מה שכתב על האירוע עו”ד מיכאל  ספרד בספרו “החומה והשער”:

” באחד מימי שישי ב-1989 כינסה פרידמן כמה חברות וחברים. באותה פגישת כל אחד מהמשתתפים הסכים לבקשתה ותרם 100 שקלים להקמת הארגון החדש. בין המייסדים היו אנשי מקצוע ממגוון של תחומים: הפסיכיאטר ד”ר יהויקים שטיין, הסוציולוג והקרימונולוג פרופסור סטנלי כהן הפסיכיאטרית רוחמה מרטון, העיתונאי חיים ברעם ועורכי הדין אביגדור פלדמן ולאה צמל.

המשימה שנטל על עצמו הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל (“הועד”) היתה יומרנית וקשה ביותר: להביא להפסקת העינויים בחקירות השב”כ בימים של אינתיפאדה סוערת, בהם הנחקרים הפלסטינים נתפסים בעיני הציבור הישראלי כאויבים וכמחבלים מסוכנים. האינסטינקט הבסיסי של הציבור בישראל היה מאז ומעולם להרחיב ככל שניתן את הסמכויות של כוחות הביטחון; והשיח הציבורי באותם ימים בכלל לא הכיר במושג “עינויים” כקשור ל”לחץ הפיזי” המופעל בחקירות השב”כ. נקודת פתיחה רעה מאוד למאבק ציבורי.”

נגישות