| ארבע שנים וחצי. מספיק זמן כדי לסיים תואר, לטייל שנה מסביב לעולם, להתאושש ולמצוא עבודה; מספיק זמן כדי לתכנן, לבנות ולשגר חללית לירח; מספיק כדי להיוולד, ללמוד ללכת ולדבר, לרכוש מיומנויות חברתיות ולסיים שנה וחצי במערכת החינוך. הבנתם את העיקרון. ארבע שנים וחצי הוא גם הזמן הממוצע שלוקח לאגף לבירור תלונות נחקרי שב”כ במשרד המשפטים (המבת”ן) לערוך בדיקה מקדמית לתלונה על עינויים, בטרם יחליט אם להמליץ על ביצוע חקירה פלילית. כך עולה מנתונים שאספנו עבור דף מידע על מצב העינויים בישראל, שפרסמנו החודש. |
| אחרי שנטלו לעצמם כל כך הרבה זמן, אפשר היה לצפות מאנשי המבת”ן להפוך כל אבן, לבחון כל טענה על פציעה או התעללות לא חוקית בשבע עיניים, ולתשאל כל חוקר שב”כ באופן מדוקדק ומתוחכם. בפועל, אין דבר רחוק יותר מהאמת. מדי שנה אנחנו מגישים למבת”ן תלונות מפורטות הכוללות את עדות הנחקר, טיעונים משפטיים מפורטים וחוות דעת של רופאים ומומחי בריאות נפש המראות את הפגיעות והשלכות הפיזיות והנפשיות של העינויים. התשובות שאנחנו מקבלים כלליות ברובן ולא מאוד מנומקות. שוב ושוב נציגי המבת”ן אומרים שבדקו ולא מצאו תימוכין לתלונת הנחקר, שוב ושוב הם מפחיתים מערכן של חוות דעת המומחים המוגשות להם, שוב ושוב גונזים את התלונה כאילו דבר לא ארע. יחד עם זאת, לאחרונה, בזכות לחץ שהפעלנו, התקבלו החלטות בכמות גדולה יחסית של תיקים שהעלו אבק במשך שנים ארוכות. לא מדובר בבשורה מרעישה עבור הנחקרים – התיקים נגנזו ושום הליך פלילי לא צמח מהם – ובכל זאת – תזוזה מסויימת. בתשובות הגניזה האלה יש נקודה מעניינת שחזרה על עצמה. על אף ההחלטה שלא לפתוח בהליכים, בין השיטין מודה המבת”ן שלא ניתן לשלול לחלוטין את האפשרות שאכן נעשו מעשים איומים. בכמה מקרים, כמו איום על אדם שיסיים את החקירה כשהוא משותק בגופו, מניעת טיפול רפואי, וצעקות באוזנו של אדם שהובילו לנזק גופני בלתי הפיך – אף הודיע המבת”ן שיפנה לשב”כ בבקשה ל”חידוד נהלים”. מטבע הדברים – כיוון שמדובר בעבודת השב”כ – איננו יודעים מהם הנהלים ובאיזה אופן הם יחודדו, אבל אנחנו ממשיכים לעקוב וללחוץ כדי לקבל תשובות ברורות וכדי שהנהלים אכן ישונו באופן שיפחית במידה את הפגיעה בגופם ובנפשם של הנחקרים בעתיד. זה כמובן רחוק מלהספיק. משרד המשפטים, והמבת”ן בתוכו, לא יכולים בשום אופן להסתפק בהבטחות קלושות ל”חידוד נהלים”. הם חייבים להתחיל לחקור כראוי, להעמיד לדין ולעשות ככל שביכולתם כדי להבטיח שהאיסור המוחלט על עינויים אכן ייושם. |
