החקיקה המוצעת אינה מקנה הגנה מספקת לחשודים ונאשמים בפני קבילות ראיות שהושגו לאחר שימוש
בעינויים וביחס אכזרי, בלתי אנושי ומשפיל- כהגדרתם לפי האמנה נגד עינויים. זאת, משום שאין בהצעת החוק
אבחנה או מדרג בין סוגים שונים של מעשים “שאינם כדין” ועוצמת הפגיעה הנגרמת לנחקרים בגינם, ואין הלימה בין
חומרת הפגיעה בזכויות הנחקר לסעד שיינתן לו עקב כך.