בשנת 2012 נחקר פארס טביש ע”י חוקרי שב”כ במתקן “שקמה” באשקלון. במהלך חקירתו החוקרים הכו אותו, החזיקו אותו בתנוחות לחץ, איימו עליו ומנעו ממנו שינה וכל זאת כשהוא מנוע מפגש עם עו”ד ומנותק מהעולם החיצון.

בשנת 2013 הגשנו בשמו של מר טביש תלונה בגין העינויים שעבר. רק בספטמבר 2016, ולאחר שהגשנו עתירה לבג”ץ בנושא, התקבלה החלטת הממונה על המבת”ן הגונזת את התלונה. בהחלטת הגניזה נכתב, בין היתר, כי בעניינו של העותר התקיים מצב של “צורך” ולכן החליטו החוקרים להפעיל “אמצעי חקירה מיוחדים”.

לאור זאת הגשנו ב-19.11.2017 עתירה שנייה לבג”ץ בדרישה בטל את החלטת הגניזה ולנקוט בהלכים פלילים כנגד חוקרי שב”כ. בעתירה נטען כי האמצעים שננקטו כנגד העותר עולים לכדי עינויים ולפיכך פסולים. כן נטען כי כלל לא התקיימו נסיבות של “צורך” בעת חקירת העותר.

בנוסף דרשנו בעתירה ביטול של מערך האישורים בשב”כ במקרים של “צורך”. בעתירה נטען כי מערך ההתייעצויות בשב”כ מנוגד לאופיו האד-הוקי של סייג הצורך, וכי הוא סותר את ההלכה שנקבעה בבג”ץ העינויים.

ב-25.12.2018 הגשנו בקשה לדיון נוסף בתיק, בהרכב שופטים מורחב.

ב-26.2.2019  דחה בג”ץ את בקשתנו לדיון נוסף.

להורדת החלטת הנשיאה חיות בבקשה לדיון נוסף מיום 25.2.2019 לחצו כאן 

להורדת החלטת הביניים מיום 24.10.18 לחצו כאן

העתירה הראשונה 
תגובת המשיבים לעתירה מיום 29.10.2015 
פרוטוקול דיון מיום 11.11.2015 

הודעה מעדכנת מטעם המשיבים 14.2.2016 
תגובת העותרים 2.3.2016 
פרוטוקול הדיון מ-30.1.17 
פסק הדין 
הודעת העותרים מיום 3.11.2016
העתירה השניה מ-19.11.17 
תגובת המשיבים לעתירה מיום 18.7.18 

פסק הדין מיום 26.11.2018