עינויים הם אסורים! כך הכריז אהרון ברק בבית המשפט העליון בספטמבר 1999, לפני 20 שנה בדיוק, בעקבות עתירה שהוביל “הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל“. הקהיליה המשפטית, בארץ ובעולם, חגגה בקול תרועה את הניצחון האדיר הזה לזכויות האדם, ובצדק רב. רבים רואים בכך את ההישג הגדול ביותר של ארגוני זכויות האדם בישראל.

“אין הרבה הצלחות ברורות וחדות כאלה“, כך כתבה ב“הארץ” המנכל“ית שלנו, ד”ר רחל ססטרומזה במלאת 20 שנה לאותו רגע שבתמונה הזו, ובו חמישה עורכי דין לזכויות אדם חוגגים את הרגע ההיסטורי שבו בזכות עתירה שלהם קבע בג“ץ שבישראל אסור לענות בני אדם. 

אבל אבל – אם זו היתה כזו הצלחה מסחררת, איך זה שבישראל 2019 אנחנו עדיין מדברים על עינויים? ומיהם כל אותם שורדי עינויים שהוועד הציבורי נגד עינויים בישראל עדיין מגן עליהם מדי יום? 

“תלה לך שלט בחדר האוכל של השב”כ” 

לציון 20 שנה לבג”ץ העינויים גם זכינו לקבל את הקטע המרגש הזה, באדיבות יוצרי הסרט הנהדר “לאה צמל, עורכת דין“. בווידאו עו“ד צמל – ממייסדות הוועד נגד עינויים וממובילות המאבק בעינויים – מספרת על התחושות שלה בעקבות אותה החלטה. את דבריה היא מביאה בצורת מכתב לאיש השב“כ “המכונה אבו ג‘רי“, שבאותו רגע איבד את כלי החקירה המועדף עליו.

המכתב הזה הוא גם הסבר מדוייק למהם בדיוק עינויים, ומדוע אנחנו רוצים שבני אדם יפסיקו להשתמש בהם נגד בני אדם אחרים.