בשנת 2007 נעצר מחמוד סוויטי. בחקירתו הופעלו עליו אמצעי חקירה פסולים, המגיעים לכדי עינויים, כאשר הופעל עליו לחץ נפשי קשה מנשוא ביחס למה שיעשה בבני משפחתו אם לא ישתף פעולה בחקירתו ולא ימסור את ההודאה המבוקשת על-ידי חוקריו. כמו כן, הוצגו לעותר במהלך חקירתו, אביו ואשתו, כאשר הם נחזים כעצורים.
מדובר באמצעי פסול של יצירת מצג שווא ואיומים, אשר בשל השימוש במטענים הרגשיים והחברתיים הקשורים לבני משפחה, יוצרים לחץ נפשי המגיע כדי עינויים. בשל השימוש באמצעי חקירה זה, העותר ניסה לשים קץ לחייו לאחר שלא הצליח להתמודד עם הקושי הנפשי הבלתי-נסבל בו נתונים מי שכלפיהם נעשה שימוש באמצעי הסחיטה האולטימטיבי – בני משפחתם – קושי העולה כדי עינויים כהגדרתם באמנה הבין-לאומית נגד עינויים ונגד יחס ועונשים אכזריים, בלתי-אנושיים או משפילים, כ”א 31, 249 (אושררה 1991).
ההליכים המשפטיים בעניינו של מחמוד סוויטי התקיימו במשך שבע שנים: ב-2008 הוגשה עתירה ראשונה בשמו של סוויטי. העתירה הוגשה בידי עו”ד סמדר בן-נתן בשם הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל. לאחר מכן באותה שנה הוגשה עתירה עקרונית של הוועד ושל ארגוני זכויות אדם נוספים לפסול את פרקטיקת העינויים של שימוש בבני משפחה.
ב-2009 דן בג”ץ בעתירה וקבע, כי לשב”כ ולמשטרה אסור לעשות שימוש באיומים, הבטחות, ומצגי שווא, הנוגעים לשלום בני-משפחה של נחקרים. עם זאת, ובעקבות הודעת המדינה כי חודדו ההנחיות לחוקרי השב”כ (שעיקר התלונות התייחסו אל מעשי חוקריו), החליטו השופטים לדחות את העתירה.
בעקבות העתירה ופסיקת בג”ץ קבע היועץ המשפטי לממשלה שהפרקטיקה פסולה ושאין להשתמש בה. בעתירה נוספת שהגיש הוועד ב-2011 בקריאה להעניש את החוקרים שעינו את סוויטי, הוחלט ב-2014 שלא לפתוח בחקירה פלילית. הוועד הגיש ערר על החלטה זו, בו הוחלט ביוני 2015 על-ידי בג”ץ כי למרות שסוויטי עבר עינויים, חוקריו לא ייענשו.
תשובת פרקליטות המדינה: להורדה
עתירה 2011: להורדת העתירה