-
עינויים בישראל כיום
האם יש עינויים בישראל?!
✱ בהחלט.
אנו בוועד הציבורי נגד עינויים בישראל
נתקלים מדי שנה בעשרות תלונות
על עינויים קשים של נחקרי שב"כ.
הפרות זכויות אסירים, אזרחים
ותושבים מתרחשות בישראל דרך
קבע ואסורות אף הן על פי אותם
חוקים והלכות האוסרים על עינויים. -
באינסטגרם
-
בפייסבוק
אתמול אושרו בקריאה טרומית במליאת הכנסת שתי הצעות חוק שמקדמת הקואליציה -האחת, הצעה שאיחדה כמה הצעות חוק של חברי כנסת מהקואליציה ומהאופוזיציה, מבקשת לקבוע בחוק שכל הפעלה של מכת"זית תבוצע באמצעות מים נקיים בלבד ללא שום תוספת של חומר כצבע וריח, ובעת ההפעלה תופעל באופן אוטומטי מצלמת וידאו שתתעד את פעולת ההתזה. התיעוד יישמר במשטרה במשך שלוש שנים מיום האירוע. אדם שטוען שהוא ניזוק מהפעלת המכת"זית, יוכל לדרוש מהמשטרה את צילום הוידאו, כך שבמקרה בו המשטרה לא פעלה כדין, יהיה ניתן להגיש תלונה למח"ש וכן תביעת נזיקין לבית המשפט. עוד מוצע לקבוע שתיעוד הווידאו יועבר למבקש בתוך שבוע, כאשר במקרים חריגים בהם יש חשש לפגיעה בחקירה, בביטחון הציבור או בביטחון המדינה, תוכל המשטרה לבקש מבית המשפט לעכב את העברת התיעוד עד לאחר הסרת החשש.
ההצעה השנייה מבקשת לקבוע שכל שופט, דיין או רשם המוסמך להטיל עונש מאסר או להורות על מעצר או החזקה של אדם, יהיה חייב לבקר בבית סוהר במהלך השנה הראשונה לכהונתו. כמו כן יהיה חייב בביקורים עיתיים בבתי הסוהר במשך כל תקופת כהונתו.
קשה למצוא נקודות של אור בגל החקיקה הדורסני והמסוכן שהממשלה מקדמת בעת הזו, אבל שתי ההצעות הללו הן בהחלט מהלכים חיוביים וחשובים, שמבטאים לקיחת אחריות של המדינה על אזרחיה ועל הנעשה בתחום אחריותה. הן מדגימות שאלימות משטרתית היא בעיה של קהילות שונות בישראל, הן מאשרות את העובדה שהמדינה לא עושה מספיק, הן ברמת השימוש במכת״זיות על-ידי שוטרים בהפגנות והן ברמת הבקרה על הנעשה בתוך בתי הסוהר. והן מבטאות הפנמה של השלטון את העובדה שהיחס למפגינים, כמו גם לאסירים, ראוי ליותר בקרה, יותר אכיפה במקרים של אלימות מצד השוטרים, ושהשופטים מוכרחים להכיר קצת יותר מקרוב את תנאי המחייה של מי שהם עצמם נטלו את החופש שלו כאמצעי ענישה והרתעה בשל עבירות בהן הורשע.
אנחנו מברכות על קידומן של הצעות החוק הללו, וקוראות לכנסת להוסיף ולקדמן גם בקריאות ראשונה, שנייה ושלישית - והפיכתן לחוקים של ממש בספר החוקים של מדינת ישראל. הן רחוקות מלפתור את הבעיות הרבות במשטרה, בשב״ס ובמערכת המשפט, אבל הן בהחלט צעד חשוב בדרך - וגם על כך צריך וחשוב לברך.
-
צילום: יוסי זמיר, שתיל סטוק
הראיון שנתן פדוי השבי אלי שרעבי לתכנית עובדה בחמישי האחרון הוא צפיית חובה. לא רק כי מדובר באדם ששרד תופת קשה מנשוא של אלימות, הרעבה ועינויים בשבי החמאס, ומתייצב באומץ כמה ימים לאחר ששוחרר להעיד על מה שעבר עליו. יש להם חשיבות דרמטית גם מפני ששרעבי, במילותיו, מתאר כיצד המדיניות הנקמנית והמופגנת של הרעת תנאי העצורים העזתים בבתי המעצר בישראל - הובילה מיידית להחמרת היחס לחטופים הישראלים בשבי.בנייר עמדה שפרסמנו חודש בלבד לאחר תחילת המלחמה, בנובמבר 2023, לקראת דיון בוועדה לביטחון פנים של הכנסת על הצעת חוק "עונש מוות למחבלים" שקידמה מפלגת עוצמה יהודית, התייחסנו בין השאר לסכנה שעשויה להיגרם לחטופים הישראלים אם תושלם חקיקתו של החוק, או אם המצב בבתי המעצר יוחמר. כתבנו שברור לכל בר דעת שהטלת עונש מוות על נאשמים פלסטינים, ומדיניות אחרת שמטרתה להתעלל ולנקום בעצורים פלסטיניים - כאשר מאות אזרחים ישראלים מוחזקים על ידי החמאס, תוביל בסבירות גבוהה להוצאה להורג של חטופינו בעזה. לצערנו הרב, צדקנו: כל הצהרה ״לוחמנית״ וחסרת אחריות כזו - כפי שאיתמר בן-גביר, ראשי שב"ס וגורמים נוספים פיזרו לאורך המלחמה - שפכה שמן על המדורה וסיכנה עוד יותר את חיי החטופים הישראלים בעזה. מדיניות כזאת, שלצערנו ממשיכה גם כעת, אינה רק בלתי מוסרית, ומשחיתה את דמותה של החברה והמדינה שלנו - היא גם חסרת אחריות ומופקרת כלפי האזרחים הישראלים שנחטפו וטרם הוחזרו.
עינויים והרעבה של עצורים הם פשעי מלחמה. מוכרחים לחדול את השימוש בהם בכל צד, להשיב את החטופים הביתה, ולא לנקוט מדיניות נקמנית ועיוורת, אלא כזו השומרת על צלם האדם וכבודו. בכל מצב, בכל זמן, בכל מקום.
📺 צפו בראיון המלא עם אלי שרעבי בעובדה >> לינק בתגובה הראשונה.
כשרופאים מסיימים את לימודיהם והכשרתם, והופכים מוסמכים לטפל באנשים - הם נשבעים את שבועת הרופא, שאומרת, בין השאר: "על משמרתכם הופקדתם יומם ולילה לעמוד לימין החולה במצוקתו בכל עת ובכל שעה. ושמרתם עד מאוד חיי אדם מרחם אמו, והיה שלומו ראש חרדתכם כל הימים. ועזרתם לאדם החולה באשר הוא חולה, אם זר אם נכרי, אם אזרח נקלה ואם נכבד". היום, למרבה הצער, אפשר לומר בבירור שהיו אנשי רפואה - משני צדי הסכסוך - שכשלו נוראות במילוי חובות אלה במלחמה הנוראה מאז ה- 7 באוקטובר, ומרחץ הדמים שהביאה.עם זאת, המציאות בשטח אינה סימטרית. בעוד שבעזה ארגוני טרור השתלטו על מתקנים רפואיים, וסיוע לישראלים נתפס כמעשה בגידה המסכן את הרופא ובני משפחתו, בצד הישראלי ישנן עדויות מדאיגות על מעורבות רופאים במעשים חמורים, כולל ביצוע הליכים רפואיים ללא הרדמה, קטיעות איברים שלא לצורך, והעלמת עין מראיות לעינויים. זאת, למרות שלא עמד בפניהם איום ישיר על חייהם, אלא התמודדות עם לחצים מערכתיים ואתגרים מוסריים הקשורים בציות לפקודות.
השבוע פורסם בעיתון הגרדיאן הבריטי תחקיר מקיף ומטריד, שהעלה היבט נוסף לדיון: מעצרם של אנשי רפואה פלסטינים בידי ישראל, וההתעללות הקשה שספגו, על פי עדויותיהם, במתקני המעצר הצבאיים ובשב"ס, אשר אף הובילה למותם של שני רופאים בכירים. במקביל, יום עיון שנערך בThe Van Leer Jerusalem Institute - מכון ון ליר בירושלים עסק בסוגיות דומות ועורר דיון סוער. צפו בקטע מדבריה של מנכ"לית הוועד, עו"ד טל שטיינר, מתוך המושב שהנחתה, במענה לשאלות הקהל בנושא.
לינקים לצפייה ביום העיון ולכתבה המלאה בגרדיאן – בתגובות.
