הוועד נגד עינויים בפנייה תקדימית לבית הדין הבינלאומי בהאג:
לחקור ולהעמיד לדין מעורבים בביצוע עינויים במסגרת החקירה שמנהל ביה”ד בחשד לפשעי מלחמה בשטחים
“העינויים מהווים פשע מלחמה, משחיתים את דמותה המוסרית של החברה הישראלית ואינם יעילים במניעת טרור”
מנכ”לית הוועד, עו”ד טל שטיינר: “אחרי 30 שנות מאבק בעינויים, הגענו למסקנה המצערת שכיום ישראל אינה מעוניינת ואינה מסוגלת לעצור את השימוש בעינויים כלפי פלסטינים, לחקור ביושר את תלונות הקורבנות, ולהעמיד לדין את האחראים. במצב זה, לא נותרה לנו ברירה אלא אלא לקרוא להתערבותו של ביה”ד הפלילי הבינ”ל. מבחינתנו, זהו הצעד ההכרחי והמתחייב כיום במאבק שלנו על דמותה המוסרית של החברה הישראלית, ולמען צדק לקורבנות שאנו מייצגים”
“מעל 1,300 תלונות של קורבנות עינויים – שהוגשו לרשויות האכיפה בישראל מתוך אמונה שהמערכת תמלא את חובתה, תקיים חקירות הוגנות וממצות ותעשה צדק עם הקורבנות – הובילו לאפס כתבי אישום, כולל במקרים בהם נאספו ראיות חד משמעיות לעבירות חמורות על החוק; בעוד שהממשלה ובתי המשפט בישראל מגבים את תרבות השקר והטיוח שעדיין קיימת במערכת הביטחונית”
הוועד נגד עינויים פונה אל בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג, ודורש לכלול את פשע העינויים במסגרת החקירה שמנהל ביה”ד מאז מרץ 2021 בחשד לפשעי מלחמה שבוצעו בישראל ובשטחים. פניה זו מתבצעת לאחר ש-1,300 תלונות של קורבנות עינויים, אשר הוגשו מאז 2001, הולידו שתי חקירות פליליות ואפס כתבי אישום.
“במשך 30 שנה נאבק הוועד למען ישראל חופשית מעינויים, באמצעות הגשת תלונות, עתירות ועבודה בכנסת ובממשלה. למרות מאמצינו, מדי שנה מוסיפות להתקבל אצלנו עשרות תלונות חדשות על שימוש בעינויים של כוחות הביטחון כלפי פלסטינים, כולל עינויים פיזיים ופסיכולוגיים קשים. ההחלטה לפנות לבית הדין נעשתה בלב כבד, רק לאחר שהגענו למסקנה כי האפיקים בהם פעלנו עד כה אינם מספיקים כדי לחולל את השינוי הנחוץ. עם זאת, עוד לא מאוחר עבור ישראל להוכיח שהיא אכן רוצה ומסוגלת למגר את העינויים בכוחות עצמה: חקיקת חוק האוסר במפורש על עינויים, עריכת חקירות מקצועיות וכנות, והעמדה לדין של מי שביצעו ואישרו את השימוש בעינויים – הם קודם כל האינטרס שלנו, אזרחי ישראל שרוצים לחיות בדמוקרטיה אמיתית, שבה יש גבול לכוח של השלטון על הפרט, ואיש אינו עומד מעל החוק”, מסרה עו”ד שטיינר.
בפניה אל בית הדין מפרט הוועד נגד עינויים את עדויותיהם של 17 קורבנות שספגו התעללות פיזית ונפשית קשה מידי חוקרי שב”כ – כולל החזקה בתנוחות לחץ מכאיבות שנאסרו על-ידי בג”צ עוד בשנת 1999. רבים מהקורבנות דיווחו כי בסיום החקירות לא יכלו לעמוד על רגליהם מעוצמת הכאב, ומסרו לחוקרי השב”כ הודאות שווא רק כדי להפסיק את העינויים שהופעלו נגדם. על פי הוועד, השימוש בעינויים לא מתרחש במקרה, אלא נעשה באופן שיטתי, על פי נהלים חסויים של שב”כ ובאישור הדרגים הבכירים ביותר.
הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל הוקם ב- 1990, ומאז פועל לייצוג ולהגנה על קורבנות עינויים שנפגעו בחקירות, בהפגנות, בעת מעצר, בבתי הסוהר ועוד, ובהם ישראלים, פלסטינים, פליטים ומהגרים שספגו עינויים, יחס בלתי אנושי ואכזרי או משפיל. הפנייה מוגשת בשיתוף פעולה עם הפדרציה הבינלאומית לזכויות אדם (FIDH), ארגון המאגד 192 ארגוני זכויות אדם מרחבי העולם, שסייע עד כה לארגונים רבים בהגשת פניות לבית הדין הפלילי הבינלאומי, בחקירות שונות שניהל ביה”ד.
רקע נוסף
בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג הוקם בשנת 1998 בהמשך לטריבונלים המיוחדים שהוקמו אחרי מלחמת העולם השנייה ואחרי מלחמת האזרחים ביוגוסלביה ורצח העם ברואנדה, במטרה לשים קץ לחסינות ממנה נהנים פושעי מלחמה ברחבי העולם. עד כה הוגשו בביה”ד כשלושים כתבי אישום, וחקירות שונות מתנהלות בו כיום כנגד חשודים ממדינות כגון סודן, גיאורגיה, מיאנמר ואפגניסטן. הוא אינו מעמיד לדין מדינות אלא אנשים, ואינו נוטה להעמיד לדין חיילים או פקידי ממשל בדרגים נמוכים, אלא מכוון למנהיגי המדינות, קובעי המדיניות והמבצעים הבכירים שלה.
על פי סעיף 17 לאמנת רומא, המשמשת כחוקת ביה”ד, עקרון מרכזי לפיו הוא פועל הינו עקרון המשלימות (complementarity): ביה”ד ייכנס לפעולה רק במקרה בו ניכר שהמדינה שבשטחה בוצעו הפשעים, אינה רוצה או אינה מסוגלת לנהל חקירה כנה, להעמיד לדין ולהעניש את האשמים.
ישראל חתמה על אמנת רומא אך לא אשררה אותה, כלומר לא העניקה סמכות לביה”ד לחקור פשעים שבוצעו בתחומה. לעומת זאת, בשנת 2015 חתמה פלסטין על אמנת רומא וקיבלה על עצמה את סמכותו של בית הדין בעניין פשעים שבוצעו בתחומה החל מ- 13.6.2014. בשנת 2019 קבעה התובעת הראשית של בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג כי לאחר בדיקה מקדמית שערכה, יש יסוד סביר לחשד כי התקיימו פשעי מלחמה, הן על ידי ישראל והן על ידי ארגון החמאס וגורמים פלסטינים אחרים, בשלושה הקשרים: סוגיית ההתנחלויות, בדיקת האירועים ספציפיים במבצע “צוק איתן” וסביב הוראות הפתיחה באש בזמן “צעדות השיבה “שהתקיימו בסמוך לגדר ברצועת עזה. בשנת 2021, לאחר שבית הדין קבע כי אכן יש לו סמכות לדון בפשעים שביצעה ישראל על פי החשד בשטחים הכבושים, הודיעה התובעת על פתיחה בחקירה רשמית, והבהירה כי בסמכותו של צוות החקירה לבדוק ולחקור נושאים נוספים בהם יעלה חשד לביצוע פשעי מלחמה בשטחים, והוא אינו מוגבל לשלושת הנושאים שעלו בבדיקה המקדמית. על פי האמנה, עינויים יכולים לעלות כדי פשע מלחמה ואף כדי פשע נגד האנושות.
מדינת ישראל מצדה מחרימה את ההליכים באופן גורף, ולא הופיעה עד כה בפני בית הדין – אם כי מדינות ידידותיות לישראל הגישו חוות דעת משפטיות בהליך המקדמי, בה התנגדו לסמכות ביה”ד על הסוגיה, וכן השתתפו בדיון ארגונים ישראליים ובינלאומיים פרו-ממשלתיים. ישראל גם לא צפויה להעניק לצוות החקירה גישה פיזית לישראל ולשטחים לשם ניהול החקירה, וכן לתיעוד ולמסמכים רלוונטיים.
לפרטים נוספים ולתיאום ראיונות – דרור: 050.7248688
