India_-people_new19
shadow

השב"כ הוא הגוף האחראי על סיכול פיגועים. החוק בישראל אינו מתיר לחוקרי שב"כ להשתמש בעינויים, עם זאת אנחנו רואים לאורך השנים שימוש שיטתי במה שמכונה "אמצעים מיוחדים", כלומר עינויים בפועל. חקירות שב"כ פטורות מחובת תיעוד חזותי, מה שמאפשר למעשים כאלו להתרחש.

לפי החוק/סעיף 49ט(1) לפקודת המשטרה, היועץ המשפטי לממשלה או הגורמים שהסמכות הואצלה אליהם: (פרקליט המדינה והמשנים לפרקליט המדינה) הוא בעל הסמכות להורות על פתיחה בחקירה פלילית כלפי חוקרי שב"כ ולפיכך תלונות נגד עינויים מוגשות אליו.

בפועל, בטרם קבלת החלטה באם לפתוח בחקירה פלילית נערכת בדיקה מקדמית על-ידי הגוף הממונה על בדיקת תלונות נחקרי שב"כ (המבת"ן). ראשת המבת"ן במשרד המשפטים בודקת את התלונה ומעבירה את המלצותיה לממונה על המבת"ן, גם היא פרקליטה במשרד המשפטים.

הממונה על המבת"ן בהתייעצות עם היועמ"ש או מי שהסמכות הואצלה אליו, רשאית לגנוז את התלונה או להעבירה ליועמ"ש לצורך פתיחה בחקירה פלילית. עד לשנת 2013, היה המבת"ן חלק מהשב"כ – כלומר האחריות לביקורת נמצאה בידי הגוף המבוקר, ללא הפרדה. בשנת 2013, בין היתר בעקבות מהלכים של הוועד שהאיר את המצב הבעייתי בפני בית המשפט והופעת הוועד לפני "ועדת טירקל", הוחלט להעביר את האחריות על המבת"ן למשרד המשפטים. מ-2001 ועד היום הוגשו למעלה מ-1,000 תלונות על עינויים והתעללות בחקירות שב"כ. אף לא חקירה פלילית אחת נפתחה.

הוועד מייצג קרבנות עינויים ומלווה אותם לאחר חקירתם, בהגשת תלונה ליועץ המשפטי לממשלה, ובמעקב אחר הטיפול בתלונה. במקרה שהתלונה נדחית אנחנו מוגשים עררים בחלק מהתיקים לאחר עיון בחומרי הבדיקה שהובילו לדחיית התלונה. מוגשות עתירות לבג"ץ בכדי לשנות את תרבות הטיוח של עינויים בישראל: להביא לפתיחה בחקירה פלילית, בכדי לדון בשיטות החקירה ולהביא לתיעוד ולשקיפות בנוגע לחקירות שיש חשד שמתבצעים במסגרתן עינויים; לדוגמה, בשנת 2013 התקבל בזכות עתירה שהגיש הוועד תקדים לעיין בחומר הבדיקה של מבקר תלונות נחקרים. במקרים מסוימים נעשה שימוש בחוות דעת פורנזיות לתמיכה בגרסת קרבן העינויים.