הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל

מדובר בחוק המאפשר, בנסיבות מסוימות, לעצרם למשך 96 שעות ללא ביקורת שיפוטית (בהשוואה ל-24 שעות, או עד 48 שעות במקרים מסוימים, ביחס ליתר העצורים בישראל), לקיים דיונים במעצרם בהיעדרם ולא להודיע להם על החלטה להאריך את מעצרם, שניתנה בדיון, שהתקיים בהיעדרם. כל זאת תוך פגיעה קשה בזכויותיהם של העצירים.

שלושה ארגוני זכויות אדם, הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל, האגודה לזכויות האזרח בישראל ומרכז עדאלה, מחקו היום את העתירה. זאת במחאה על הליך חסר תקדים ופסול, בו החליטו תשעת שופטי ההרכב, ברוב דעות, להכריע בדבר חוקתיותו של חוק על בסיס חומר חסוי של השב"כ. חומר זה הושמע להם במעמד צד אחד בלבד, ללא נוכחות העותרים וללא להסכמתם.

בהרכב מורחב של 9 שופטים, בראשות הנשיאה דורית ביניש, נערך דיון ראשון בשאלת חוקתיותו של חוק מעצר חשודים בעבירות ביטחון. זאת בעקבות עתירה שהגישו הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל, האגודה לזכויות האזרח בישראל ומרכז עדאלה.

בית המשפט המחוזי בירושלים דן ביום ה-25 בפברואר בעתירת חופש מידע שהגיש הוועד, בשיתוף התנועה לחופש המידע, בדרישה לקבל מידע מפורט באשר לאופן הטיפול בתלונות של נחקרי שב"כ.

שלושה ארגוני זכויות אדם מחקו עתירה עקרונית שהגישו לבג"ץ במחאה על הליך חסר תקדים ופסול, בו החליטו השופטים להכריע בדבר חוקתיותו של חוק על בסיס חומר חסוי של השב"כ, שהושמע במעמד צד אחד בלבד. 

שופטי בג"ץ ציינו היום כי בזכות עתירתו של הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל חל שיפור ניכר ביישומו של החוק, אשר מחייב קיום חקירת משטרה בשפה אותה דובר החשוד ותיעודה בשפה זו. עם זאת ציינו השופטים ונציגי המדינה גם יחד כי המצב עודנו רחוק מלהשביע רצון.

הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל עתר הבוקר לבג"ץ, בדרישה שיורה לשב"כ להימנע, ככלל, מכבילת נחקרים כאמצעי חקירה, ובפרט – להימנע מהחזקת נחקרים בחדרי החקירות, כשהם אזוקים בכל תנוחה משפילה או כזו הגורמת כאב, סבל ו/או עינויים.