הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל

בפסק הדין מגדירה הנשיאה ביניש את חובת מערכת הביטחון לכדי "מניעת קריסה הומניטרית ברצועה", תחת הרף של "אי גרימת משבר הומניטרי", שנקבע בפסק הדין הקודם:

"11. מהנתונים שהוצגו לפנינו שוכנענו, אפוא, כי המשיב אמנם נוקט באמצעים סבירים ומתאימים לפתיחת המעברים ולהעברת סוגי הדלק השונים באמצעות המעברים בהתאם להתחייבותו למניעת קריסה הומניטרית ברצועה, והכל בהתחשב במצב הביטחוני הקשה במקום ובהתראות היומיומיות לפיגועים. כמו כן, מתגובת המשיב עולה כי ביחס לפניות שנעשו מטעם אונר"א אִפשר הוא העברת דלק במישרין וללא קשר למכסה שנקבעה, ואנו מניחים כי אמנם פניות מטעם גורמים כגון אונר"א ייבחנו באופן פרטני לשם העברת דלק ייעודי למטרות הומניטריות. יחד עם זאת, הנתונים מצביעים על כך כי ארגון החמאס השולט ברצועת עזה מנסה ללא הרף לפגוע במעברים ובמפעיליהם, וכי מצב הלחימה השורר באזור הדרום בכלל ובאזור המעברים בפרט מקשה עד מאד על העברה סדירה של דלק ואף מוצרים אחרים דרך ישראל לשטח רצועת עזה. בנסיבות אלה, מתבקשת המסקנה כי הקשיים והשיבושים בהעברת סוגי הדלק השונים לרצועת עזה אינם נגרמים כתוצאה מהחלטת הקבינט בדבר הגבלת כמויות הדלק המועברות לרצועת עזה או מאופן יישומה של החלטה זו על-ידי המשיב, אלא כתוצאה מהתנהלות שלטונות החמאס ומהאילוצים הביטחוניים שנוצרו עקב האירועים הנגרמים מהצד הפלסטיני. לפיכך, איננו רואים לשנות מהאמור בפסק-דיננו בעניין אלבסיוני, ואנו רואים להדגיש כי ביישום האמור בו רשאי המשיב להתחשב בקיומן של נסיבות היוצרות סיכון ממשי ומשמעותי לחיי אדם.

העתירה הוגשה לאחר שבמשך חמישה שבועות מערכת הביטחון אפשרה לכמויות מזעריות של סולר תעשייתי, סולר רגיל ובנזין להיכנס לרצועת עזה, בשיעור הנמוך באופן משמעותי מהכמות עליה הורה בית המשפט העליון, ומאלה שמערכת הביטחון עצמה הגדירה כ"מינימליות" ל"אי גרימת משבר הומניטרי" (בג"צ 9132/07 אלבסיוני נ' ראש הממשלה). בעתירה טענו, שהמשבר ההומניטרי נוצר בהגדרה ובהחלטה מודעת של מערכת הביטחון, שהרי כמויות אלה נמוכות אפילו ממה שמוגדר על ידה כ"מינימום". כן טענו, שאם מערכת הביטחון לא מסוגלת לקיים את פסק הדין, לא מסוגלת לעמוד בהתחייבויותיה ולא מסוגל להימנע מלגרום לפגיעה הומניטרית בתושבי הרצועה, הרי שיש לבטל את מדיניות הקיצוצים. זאת, הגם שהטענה העקרונית של העותרים היתה ונשארה, שמדיניות הקיצוץ הינה בלתי חוקית ומהווה אקט של ענישה קולקטיבית ואינה עולה בקנה אחד עם חובותיה של ישראל כלפי תושבי רצועת עזה, מכוח המשפט ההומניטרי הבינלאומי ודיני זכויות האדם.