בית הדין הפלילי הבינלאומי -מאי 2014

דו”ח זה מציג את בית המשפט הפלילי הבין-לאומי וההיסטוריה שלו, ובוחן מה עשויה להיות השפעתו על אזרחים ישראלים ופלסטינים. הדו”ח נכתב עבור אזרחים בישראל, ומפרספקטיבה של ארגון ישראלי.

אף שגם לא־ישראלים יקראו בו, הוא מכוון בראש ובראשונה לעולם המושגים הנהוגים במרחב הציבורי בישראל, ומטרתו לגעת בנושא רגיש בציבוריות הישראלית באופן זהיר ולא־שטחי.

ב- 29בנובמבר 2012 הצביעה האסיפה הכללית של האו”ם על שינוי מעמדה של הרשות הפלסטינית למדינה משקיפה שאינה חברה באו”ם וב-1 באפריל 2015 התקבלה הרשות הפלסטינית באופן רשמי לבית הדין הפלילי הבין-לאומי בהאג. ישראל בחרה בעבר שלא להצטרף לבית המשפט, אולם יכולתם של הפלסטינים להצטרף, מעלה כעת בחדות שאלות לגבי סמכות שיפוט – jurisdiction – אפשרית של בית המשפט.

בדיון הציבורי שסביב ההצבעה באו”ם, זכה נושא בית המשפט הפלילי הבין-לאומי לבולטוּת רבה ומלאת חרדה (“פיגוע דיפלומטי”, נכתב בכותרת אחת).

שאלת סמכות שיפוט אפשרית של בית המשפט נדונה ברבים מכלי התקשורת. למרבה הצער, רבות מהעמדות שהובעו התבססו על טעויות, על הבנה שטחית ועל סיסמאות.

הדיון הציבורי בישראל לגבי בית המשפט הפלילי הבין-לאומי התעלם פעמים רבות מתיאור ההקשר ההיסטורי שבו נוצר בית המשפט, ומתיאור העמדה המורכבת של ישראל ביחס לבית המשפט. כפי שנראה מיד, ממשלת ישראל הגדירה את עצמה בהצהרות רשמיות כ”תומכת פעילה ועקבית” של הקמפיין להקמת בית המשפט, ועם זאת הפכה לאחת המדינות הבודדות שהצביעו נגד אימוץ חוקתו.

כיוון שסמכות שיפוט של בית המשפט עשויה לשנות חלק מקווי היסוד של הסכסוך הישראלי־פלסטיני ולהשפיע עלינו האזרחים ישירות, הכרחי שגם אנחנו ניקח בו חלק.

דו”ח זה מנסה להוות בסיס לדיון כזה על בית המשפט הפלילי הבין-לאומי — דיון עממי, רציני ולא־חרדתי.

 
להורדת המדריך לאזרח: בית המשפט הפלילי הבינלאומי